פס"ד בעניין מרוץ הזמן להתיישנות תביעה

השופטת דליה גנות

1.         בפנינו שני ערעורים אשר הדיון בהם אוחד, שכן שניהם עוסקים בשתי החלטות בסוגייה זהה שניתנו בבית-משפט השלום בתל-אביב - יפו. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 9.6.05 על-ידי כב' השופטת ד' קוברסקי, וההחלטה השנייה ניתנה ביום 1.8.05 על-ידי כב' השופט חג' יחיא.

            הערעורים הוגשו על-ידי איתן חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ וסלע חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המערערות" או "המבטחות") כנגד מדינת ישראל (להלן: "המשיבה" או "המדינה").

ע"א 3636/06, בר"ע 2714/05

2.         מר שמעון נחמיה (להלן: "שמעון") עובד משרד האוצר לשעבר, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.3.97. שמעון הגיש תביעה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") וכן הגיש תביעה לגימלה בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן: "חוק הגימלאות").

            המבטחות (אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, להלן: "אבנר", וסלע חברה לביטוח בע"מ, להלן: "סלע") הכירו בזכותו של שמעון לפיצוי, ובתאריך 7.2.02 נחתם בין המבטחות לבין שמעון הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, על-פיו שילמו המבטחות לשמעון סך של 1,200,000 ש"ח, וזאת מעבר לתשלומי המוסד לביטוח לאומי ומעבר לגימלאות הפנסיה של המדינה.

3.         בתאריך 10.6.04 הגישה המדינה תובענה כנגד אבנר וסלע (ת"א (ת"א) 43923/04) בגידרה עתרה לשפותה בגובה סכומי הגימלאות ששילמה ותשלם לשמעון, בהתאם לסעיף 60 לחוק הגימלאות.

4.         המבטחות הגישו בקשה לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות. לטענתן, משהוגשה התובענה בחלוף למעלה מ- 7 שנים ממועד התאונה התיישנה התביעה.

            טענה זו נדונה ונדחתה בהחלטתו המנומקת של כב' השופט חג' יחיא - היא ההחלטה נשוא הערעור.

ע"א 2549/05, בר"ע 2314/05

5.         גב' שושנה בוכניק ז"ל (להלן: "המנוחה") מצאה את מותה בתאונת דרכים ביום 17.4.96. המדינה שילמה גימלאות לשארי המנוחה, בהתאם להוראות חוק הגימלאות, והגישה תובענה כנגד אבנר וכנגד איתן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איתן"), בהתאם לסעיף 60 לחוק הגימלאות.

6.         המבטחות עתרו לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות, שכן חלפו למעלה מ- 7 שנים מאז אירוע התאונה ועד למועד הגשת התובענה ביום 10.3.04. בקשה זו נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת ד' קוברסקי מיום 9.6.05 - היא ההחלטה נשוא הערעור.

החלטות בית המשפט קמא

7.         בשתי ההחלטות נשוא פסק-דין זה, בחנו שופטי הערכאה קמא את העילה שעמדה ביסוד התובענות, והגיעו למסקנה על-פי הפסיקה הקיימת, כי מדובר בעילת תביעה עצמאית, שהינה במהותה שיפוי, וכי אין מדובר בתיחלוף - סוברוגציה - ומשכך, טרם התיישנו התובענות.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

8.         המערערות הגישו הן בקשות רשות ערעור והן ערעורים במסגרת נסיונן לבטל את החלטות בית-משפט השלום.

            בדיון שנערך ביום 12.4.07 החליט בית-משפט זה (כב' השופט א' שילה), על איחוד הדיון בשני התיקים, בהסכמת הצדדים ניתנת רשות ערעור, והצדדים הונחו להגיש סיכומים לצורך מתן פסק-דין.

טענות המערערות

9.         המערערות סבורות כי יש לקבל את עמדתן ולקבוע, כי התובענות נשוא פסק-דין זה התיישנו, וזאת מאחר שהמועד הקובע הינו מועד התרחשות התאונה בכל אחת מהתובענות, ומאחר ששתי התובענות הוגשו למעלה מ- 7 שנים לאחר התרחשות התאונות האמורות.